מה עלינו לעשות כעת?
לאור המצב המסוכן של היום, בודאי שדרוש מאתנו להתחזק ולתקן את עצמנו.
(1) השלב הראשון בבנית אדם (או כל בנין) זה לעשות יסוד חזק, וכמבואר בספר ''מסילחת ישרים'' פרק א. לראות גילוי חדש ובירור יסודי של פרק חיוני זה לחץ כאן.
לראות ביאור מענין ומאד משכנע של היסוד הנזכר במסילת ישרים, כדאי לראות את החוברת ''מטרת החיים'' - לראות או להוריד בפורמט PDF - לחץ כאן.
----חוברת מטרת החיים - הקדמה----
במרכז ירושלים
ברחוב ריק מאדם, עמד יהודי בודד, נשען על תחנת אוטובוס. התפתחה בינינו שיחה ארוכה בנושאים רציניים ומהותיים - עד סיומה הלא מוצלח.
אני מגדיר כך את הסיום, משום שלקראת הסוף שאלתיו שאלה פשוטה, אך היא ציננה את התלהבותו וגדעה את התעניינותו הגוברת בדו שיח שהתפתח בינינו. מה היתה שאלתי?
שאלתי אותו: "האם תוכל להגדיר לי למה אתה חי?"
הוא נעצר משטף דיבורו, התבונן בי בפליאה ובאכזבה, והגיב: "איזו שאלה לא לעניין, הרי זו שאלה תיאורטית! שאלה בפילוסופיה! אינני מתעניין בתחום הזה!"
נדהמתי.
יהודי ישראלי בן עשרים עומד מול בן ישיבה ואת שאלת השאלות, שילד יהודי בכל דור היה פותרה, הוא פוטרה כשאלה לא רלוונטית, האם אין זה נורא?
מדוע אתה חי? מהי מטרת החיים? למה נברא האדם? "מהי חובתו בעולמו?"
האם הגיוני שאדם לא יודע תשובה לשאלות הללו - ואפילו לא מחפש? האם יתכן שיחזיק אדם מכונה משוכללת, ולא ידע את מטרתה ותפקידה?
נפגשתי ביהודים רבים, שלא ידעו לענות על שאלתנו. ואחרי ששוחחתי עמם, הודו והסכימו לחשיבות בירור ''מטרת החיים''. חושבני אפוא, כי חובה לפרסם את הדברים בציבור הרחב.
אמנם גם אנשים המקיימים תורה ומצוות, ימצאו תועלת רבה בדברים הבאים, דברים אשר מגלים ומסבירים את תוכנית היהדות ותכליתה ומקשרים פרטים רבים למערכת אחת שלמה ונפלאה.
יסודות חוברת זו לקוחים בעיקר מתוך הספרים "מסילת ישרים" ו"דרך ה'" של רבינו משה חיים לוצאטו זצ"ל (רמח"ל), איש אלקים נורא שנערץ על ידי ראשי העולם כגון הגר"א (הגאון מווילנא) והמגיד ממזריטש. נולד באיטליה לפני כשלש מאות שנה והאיר את עיני ישראל בספריו, כתביו וגילוייו (ראה פרטים בסוף החוברת, עמודים 47-39), אלא שעטפנו את דבריו בסגנון, המחשות ודוגמאות בני זמננו.
קורא יקר,
מחזיק אתה בידך הסבר אמיתי של השקפת התורה על מטרת החיים הבנוי כיציקה שלמה של מערך מסודר. אנא אל תציץ בו בחופזה או ברפרוף, אלא נצל הזדמנות זו בשלמות למענך ולהצלחתך.
מילה אחרונה.
חוברת זו ראתה אור לראשונה בשנת תשנ"ה (1995) נדפסה במספר מהדורות והגיעה לידים רבות (וגם ללבבות רבים). להפתעתי היא נדרשה בחוגים רחבים ומגוונים בציבור הישראלי, וגם בחו''ל.
עתה, עקב ביקוש רב, אנו מוציאים אותה בקיצור ובתמצות נוסף.
1
לעשות חיים...
שאלתי עשרות אנשים מה היא לדעתם מטרת החיים, ובקשתי מהם לכתוב לי את תשובותיהם. אציע כאן מבחר רעיונות ממה שקיבלתי.
1. כי אלוקים רצה שנעבוד אותו. 2. לעשות מצוות. 3. להגיע לעולם הבא. 4. ללמוד תורה ולהתפלל. 5. להתגבר על היצר הרע. 6. להנות מהחיים. 7. להתנדב ולעזור. 8. לחיות על פי ערכים. 9. להגן על המולדת.
קורא יקר, הרשה לי לנחש את תשובתך.
נראה לי, כי תצביע על תשובות מס' 3, או 5 ואולי מס' 4. יתכן אפילו, שתשובתך היא מס' 1. אך מסתבר לי מאד שהתשובה שתדחה אותך יותר מהכל, היא תשובה מס' 6. האם לא כן? התיתכן אפשרות שהמטרה היא "לעשות חיים"? הרי דבר אגואיסטי כזה לא מתקבל על הדעת.
אולם חוברת קטנה זו הנמצאת כרגע בידיך, קוראת בקול אדיר: כן! מטרת החיים היא: לעשות חיים!
פירוש: לחיות באמת כדי להנות הנאה מקסימלית ואמיתית מהחיים. להתעדן ולהתענג! לעשות חיים אמיתיים ולא מה שהרחוב מגדיר "לעשות חיים".
אולם, מהם חיים אלו? וכיצד "עושים" אותם?
2
זקן בן 3
בני אנוש רוצים להתבסס בחיים. לשם כך הם משקיעים את רוב כוחותיהם להשגת בית, מכונית, רמת חיים גבוהה, ומעמד מכובד בחברה.
אולם, אולי משקיעים הם באפיק הלא נכון? כמו אדם שקונה מכונית, ודואג שיהיו בה מושבי עור, מערכות משוכללות ביותר של מוסיקה, מיחשוב ווידיאו, אך אינו שם לב שהמנוע כבר כמעט "גמור".
הבה נתבונן. הפסוק בתהילים מעריך את שנותינו בכ- 70- 80 שנה. אנו מברכים ביום הולדת עד 120 שנה! אך האם באמת פגשנו מישהו בן 119?
ואפילו אם נניח שכן, הבה ונערוך חשבון פשוט ומדהים.
אדם אחד זכה לחיות עד 90 שנה וביקש לחרות במצבתו: חי 3.5 שנים! מדוע?
הוא הסביר כך: מגיל 81 נדדתי מבית חולים למשנהו. סבלתי ללא הרף. בודאי לכך לא אקרא חיים. מגיל 0 עד 4 בכלל אינני זוכר מה עשיתי. מגיל 4 עד 15 רק שיחקתי. מגיל 15 עד 25 התכוננתי בלימודים ובסבל, לחיים. אם כן כבר תפחיתו 34 שנים מחיי.
נכון, מגיל 25 עד 81 חייתי, אך בשליש מהם לא הרגשתי הנאה בחיים כי ישנתי. אם כן 56 פחות השינה, שווה כ-37 (=ז"ל...). אך האמת שבשנים הטובות הללו, עבדתי קשה וכל רגע ציפיתי לסיום העבודה, כדי לשוב הביתה. באמת נהנתי בין שעה לשעה וחצי ביום, בביתי, נחתי וצברתי כוח למחר, ליום נוסף של עבודה מייגעת ומתסכלת.
כשנצרף זמן של שעה וחצי ליום במשך 56 שנים, נקבל בערך 30 אלף שעות שהן כ-3.5 שנים!
מהמם! אם כן, האם אלו כל החיים?
3
חיים בשביל ארטיק
אנו אומרים כי תכלית החיים היא להנות. אם כן, אולי ההנאה היא אוכל, מסעדות יוקרה וכדומה?
אולי לראות וידאו ללא הפסקה? אולי להעריץ קבוצות ספורט, ואחר כך "לנצח" במשחקים? שמא העיקר הוא לבלות עם חברים ולפטפט ללא סוף.
שמא התכלית היא לגור בדירת פאר בעלת 4 מפלסים ומספר כזה של מכוניות, בצירוף כמות כפולה של טלפונים ניידים.
ואולי בכיוון אחר, התכלית היא לעבוד בבורסה כדי שנוכל בכל חודש לצאת לחו"ל? לבנות חשבון בנק כדי לעשות מסיבות ובילויים עם חברים, באמת "בכיף" וביופי. לא מתחת ענן אלכהול באיזה עמק...או אולי לטייל בעולם עם תרמיל על הגב כל החיים?
הבה ונבדוק:
● כמה אחוזים מהאוכלוסיה מתים לפני שמתחילים את הרשימה הנ"ל.
● כמה עשירים מתים בפתאומיות לפני סיום כל הנ"ל.
● כמה צרות וסבל, רעב ומלחמות שוררות בעולם, שמונעות לקיים את הנ"ל.
● הרי יתכן שאדם יעמול כל חייו, וגל צונאמי אחד ימחה וימחוק את הכל.
● אדם שגר בדירת 4 חדרים ושאף לעבור ל-5, וכן בעל רכב בינוני שחולם לקנות מרצדס, ו"זכו" לממש את שאיפותיהם וחלומותיהם. כעת מטייל הראשון בחמשת חדריו, והשני אוחז בהגה הגרמני שלו. כמה זמן חולף עד שמתרגלים הם למצב החדש, ומפסיקים ליהנות כפי שחלמו? לא הרבה זמן. כי לא אורך זמן רב, ונדלקת לו שאיפה חדשה ל"התקדם"...
דוגמא נוספת:
אנשים נהנים לאכול פיצה. מי לא? מי שלא יכול לאכול, הוא המוכר בפיצריה שכבר איננו מכניסה לפה כי היא יוצאת לו מהאף...
העיקרון הוא, שבתענוגי עולם הזה אין הנאה אמיתית ואושר נצחי. שואפים למשהו וכשמגיעים אליו מתרגלים, ותוך זמן קצר דועכת ההנאה. שוב מחפשים "קרבן" חדש לשאוף כדי להתאכזב בסופו של דבר.
ובכיוון אחר.
ואפילו אם נניח שזו היא התכלית, וכי מסתבר שכל החכמה הכבירה המרכיבה את פלאי הטבע, התחכום העצום המתגלה במערכות בעלי החיים, מפיל ודולפין עד זבוב וחיידק, מפרח עד צמח מירח ועד קרח. האוורסט והניאגרה, יכולת תפקוד העין ופעימות הלב הנפלאות, האם כל זאת קיים רק כדי שמישהו יוכל לאכול צ'יפס?
בכדור הארץ ישנם 300,000 סוגים של חיפושיות, מיליארדי מיליארדים בעלי חיים, צמחים יפהפיים ועצים מרשימים, פלאי טבע וחכמה, שלייצר אותם זקוקים לעוצמה ותבונה אדירים. במאמר המוסגר: החוקרים מחשבים רבות כמה כסף עלה לבנות את הפירמידות במצרים העתיקה. האם מישהו חישב כמה עלה לבנות את כדור הארץ?
וכמה מיליארדי מיליארדים של כוכבים מקיפים את כדורנו?
וכמה כדוריות דם בגופנו?
האם כל זה נברא רק בשביל 3.5 שנים? ואפילו 80 שנה. הרי הקדוש ברוך הוא בנה את כדור הארץ בשלמותו, אפילו בשביל בן אדם בודד (אדם הראשון), גם ללא ריבוי האנושות.
כלומר, העסק קצר. החיים זורמים וחולפים מהר, וגם מהר מדי.
מאד הגיוני שיש חיים בעלי משמעות מעבר לחיים המקובלים שלנו.
נמחיש במשל: מול משרד הבטחון הישראלי התחילה השגרירות המצרית להקים בנין. יסודותיו עמוקים ביותר. גובהו ורוחבו עצומים ומחשבים ואנטנות רבי עוצמה נראים בו. כשמסתיימת הבניה הממושכת, שואלים אותם, מהי המטרה? והם עונים: חנות פלאפל ממוחשבת...
האם מישהו יאמין? אין ספק, יש משהו מעבר למה שנראה.
4
מתבצר בפרוזדור
"העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" אמרו חכמינו ז"ל במסכת אבות (פרק רביעי). זהו, יש כינוי לעולמנו. הוא בעצם רק פרוזדור, מקום מעבר, כמו תחנת ביניים. ואילו עיקר החיים הוא העולם הבא. המכונה במשנה: טרקלין.
נמשיל זאת כך:
אדם חש כאב שיניים עז. מפנים אותו לרופא ומרגיעים אותו: שם, יגמר הסיוט. הוא מגיע למרפאה, רואה שלט: מרפאת שיניים, דפוק בדלת והכנס. הוא עושה כן. לפניו חדר נעים, בו מספר עתונים צבעוניים וכורסאות ישיבה נוחות, הוא מתיישב ומבחין כי על הקיר תלויות תמונות מעניינות.
ידידנו מהרהר לעצמו: באמת נחמד פה, אפילו שומעים ברקע מוסיקה קלאסית. אחרי המתנה של שעה, עדיין הכאבים חזקים ואולי אף יותר.
הוא חוזר בכעס לידידיו: ''שקרנים!'' הוא מכנה אותם. ''החדר ההוא לא עזר לי בכלום!''
אנו מלגלגים, ובעצם מרחמים על אדם חסר תרבות זה, שמגיע לרופא שיניים "ונתקע" בפרוזדור מבלי להבין שכאן עליו להמתין רק כדי להגיע לעיקר: כלומר, להכנס לחדר הטיפולים של הרופא ולקבל טיפול ממנו!
"העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא". העיקר שם!
נתבונן בדוגמא הבאה:
הגיע בן אדם למקום מסוים בטנדר עמוס בחומרי בנין. הוא ניגש לעבודתו,במרץ רב הראוי להערכה. הוא מסייד ומחליף קרמיקה, מתקין ברזים בצבעים קורנים ומדביק טפטים. בונה קיר או שניים והורס אחרים. מוסיף מרפסת ומזגן. אולם כל העבודה הגדולה הזו מזכה אותו בבוז ולעג מחבריו. מדוע?
פשוט, הלה הגיע למילואים ל-30 יום. אך הוא אומר, אם אני מתגורר בבסיס הזה, אני חייב טפטים, ברזים בצבע וכו'.
הביקורת עליו מוצדקת ללא ספק. אדם מגיע ל-30 יום ואיננו יכול להימנע מכל ההרגלים שלו? בשביל 30 שנה, ניחא אך בשביל כמה ימים?
אם כן, כשישנה תקופה קצרה אשר לאחריה מגיעה תקופה ארוכה מאד, ברור שצריך לארגן היטב את התקופה הראשונה ולדעת בדיוק מה תפקידה, כמו מלח המקבל פקודה להפליג בצוללת גרעינית להפלגה של חצי שנה. ואם נותרו לו רק יומיים להתארגן, הוא בודאי לא יבזבז אותם.
וכן הדבר בעולמנו.
הקב"ה קובע זמן לפעולה, המכונה: חיי עולם הזה, שממנו ימשיך אל עולם הבא שהוא העיקרי, הבנוי בהתאם לאופן ההכנה של כל אדם בתקופה ששהה בעולמו הזה.
וכיון שכך הוא, בודאי חייב כל אחד לנצל היטב את התקופה הקצרה שלו ב"פרוזדור" בעולם הזה.
5
להתענג
הגענו לעיקר.
הרמח"ל כותב לנו בפרק א' מספרו הקטן והאדיר "מסילת ישרים" בביאור כלל חובת (מטרת) האדם בעולמו.
הבה נטה לו אוזן.
"והנה, מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא ל ה ת ע נ ג על ה' ".
קביעה זו כי מטרת האדם ובריאתו היא כדי להתענג, נשמעת כאבסורד, כפי שדברנו בפרק הראשון, והדבר מחייב אותנו לחפש מיידית את פשר אותה התענגות.
"והנה, מה שהורונו חכמנו ז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא: העולם הבא". ובאמת כבר בתורה נאמר כי הקב"ה נותן את המצוות כדי להיטיב לנו.
למדנו כעת, שעיקר החיים הם בעצם, החיים שהם ההמשך לתקופתנו כאן. ותפקידנו כאן בעולם הזה להכין אותם, על ידי שנעבוד ונשקיע כדי לזכות לקבל את אותו המשך, המכונה עולם הבא או גן עדן.
אנו משתוקקים להבין את התסריט הזה טוב יותר.
אלקים אומר: אני מחלק גן עדן עצום, אך לא בחינם. מי שיעבוד דהיינו יעשה מעשים טובים, יתגבר על פיתויי יצר הרע, יחפש מצוות ותורה וימנע מליפול לעבירות, יקבל שכר בגן העדן.
זכורני כי ביקשוני פעם להכין נער לבר מצווה ואמרתי לו כך: תתאר לך שמבקשים ממך לחורר דפים ולהכניסם בקלסרים, במשך שבוע מהבוקר עד הלילה, תמורת 3,000 שקל לשעה.
כל מי ששומע כך, קופץ ממקומו ורץ לקבל עבודה כזו בתנאים מופלגים ומדהימים שכאלה. על שבוע עבודה משרדית, למעלה ממאה אלף שקל משכורת! ובנוסף יקבל פנסיה לכל החיים!
זו דוגמא ליחס עולם הזה ועולם הבא. אם יעבוד אדם במשך 120- 70 שנה בלבד ויקבל תמורת עבודתו שכר תענוגי אדיר במשך מיליארד שנה, וכי יש עיסקה משתלמת מזו?
התמורה היא ללא כל פרופורציה מוכרת לנו על עבודה כזו. הרי לנו חסד שאין כמותו מאת האלקים.
אם כן, היות והבורא רוצה להטיב לנו (בעולם הגמול) תפקידנו כאן לבנות את אותו עולם שנקבל, על ידי לימוד תורה, קיום מצוות ושמירה מעבירות. [ראה גם בסוף החוברת עמ' 40-39 מגודל השפעת המצוות]
6
לחם חסד או לחם עבודה?
אנו חייבים להעמיק ולשאול שאלה רצינית.
אנחנו מבינים כי הקדוש ברוך הוא רוצה את טובתנו, לכן הוא יצר אפשרות שנוכל לעבוד, והכין מקום שנוכל ליהנות בשלמות כתוצאה מעבודתנו. אם כך שהקב"ה רוצה לתת לנו גן עדן, מדוע שלא יתן אותו בלי מעבר קשה קודם? למה אין הוא מכניס את בריותיו ישירות לגן עדן?
התשובה לכך כתובה בספר זוהר הקדוש בשתי מילים:
" נ ה מ א ד כ י ס ו פ א "
נהמא דכיסופא, פירושו: לחם של בושה. כלומר: לחם חסד שאין מגיע למקבלו ולכן גורם לו בושה. הביאור הוא, היות ורצה ה' יתברך שבאמת נהנה, לכן הוא לא רצה שנקבל את גן עדן בחינם, אלא תמורת מעשינו הטובים כביכול, אמנם גם באופן זה יש חסד והטבה כבירים, אך ניטל העוקץ של לחם חסד, וממילא ההנאה הרבה יותר שלמה. מי לא מסכים כי התואר "אוכלי לחם חסד" איננו מחמאה נעימה?
היטיב להסביר את הענין, צדיקם של ישראל רבינו החפץ חיים זיע"א במשל נפלא.
לתעשיין עשיר היה קרוב משפחה רחוק, בטלן ולא מוצלח. תמיד התחנן אליו הקרוב שיתן לו משרה. אך כמובן כל משרה לא התאימה לו. לבסוף ריחם עליו העשיר ואמר לו: בסדר, אתה מתקבל לבית החרושת שלי. כל חודש תיגש לפקיד פלוני ותקבל את המשכורת. מסתובב מיודענו במפעל, שמח וטוב לב, הוא אינו צריך לעשות כלום, רק לחכות לראשון בחודש...
יום אחד הגיע מפקח חשוב לבדוק את פעילות וסדרי המפעל. הוא שואל פועל אחד לתפקידו, הלה מסביר בדיוק. המפקח מקבל את הסברו וממשיך לפועל הבא. כל אחד מהעובדים טורח להראות עד כמה נחוצה עבודתו. מגיע תורו של קרוב המשפחה וכששואלים אותו מה תרומתו ותפקידו במפעל, הוא משיב: אני בן דוד שלישי של הגיס של הדוד של בעל הבית, ותפקידי הוא לגשת בכל ראשון לחודש לקבל משכורת. מיותר לספר על הצחוק והביזיונות...
והנמשל ברור: אלקים רוצה שבאמת נהנה לעתיד לבוא מטובה גדולה שאין דומה לה בעולם, ולא נאכל לחם חסד. לכן הוא תיכנן שראשית נשקיע עבודה ותמורתה נקבל שכר.
העניין מבואר יותר בספר אחר של הרמח"ל, ספר "דרך ה'" וכך תוכן דבריו שם: היות והבורא טוב, וחוק הטוב להיטיב, לכן ברא נבראים, שלהם הוא יטיב בהטבה המושלמת שאפשר שתהיה. וכיון שרצה שיהיה להם טוב שלם בנה העולם באופן, שקודם יעבדו בו ועל זה ישולם להם טובה ונחשבת בכך כמושלמת.
אם ננסח את התוכנית בפשטות הרי היא תהיה כך: אלקים רוצה להעניק תענוגים, אך כדי שהם יהיו באמת מענגים, עליך לעמול קודם בעולם הזה, ואז תזכה להם לעולם הבא. כי רק על ידי העבודה, יהיה השכר מענג וטוב, מאחר ואין הוא לחם חסד = שהוא לחם בושה.
והעבודה היא, קיום המצוות בדיוק ובהקפדה ומתוך מחשבה. המנעות וזהירות מעבירות, וכמובן לימוד תורה גם בהיקף וגם בעיון רב. שורש כל זאת הוא להביא לנצחון הטוב על הרע. כלומר התגברות הנשמה על הגוף. זה אפשר רק בדרך אחת: התורה. כך קבע מי שברא את כל הפרויקט הזה. ולכן, לא תועיל כל דרך שונה.
וכאן מתעוררת שאלה מעניינת:
האם יש קשר בין העבודה המוטלת עלינו לבצעה כאן, לשכר שנקבל תמורתה שם בעולם האמת?
על כך בפרק הבא.
7
מליונר ללא ערך
ידוע כי בעולם הספורט ישנה ריצת 100 מטר וישנה ריצת 100 מטר משוכות. מה ההבדל ביניהן?
לכאורה אין כל הבדל במרחק, או בקו המטרה, אך ההבדל הגדול היא המכשולים שבדרך! כלומר, ההפרעות הן שמשנות את כל התמונה. בריצה השניה דורשים מהרץ שיגלה מיומנות לעבור ולהתגבר על המכשולים שבדרכו, ולמרות זאת להגיע למטרה.
אם ילך שוטה ויסיר את המכשול ממסלול הריצה בטענה אווילית, כי זה מפריע לריצה, הרי כולם ילעגו לו. הוא אינו מבין שהמכשול הוא חלק מהמסלול.
דומה הדבר לנווט שחייב להגיע ליעדו דרך שטח שבו בורות וגדרות. התפקיד של הבורות, כמובן שלא ליפול בהם. וזה משל לעבירות. והטיפוס על הגדרות והמכשולים חשוב מאד, כי הוא מחשל ובונה את האדם והופכו למהות אחרת. למהות שיודעת, יכולה ומסוגלת להתגבר על מכשולים. המכשול - מחשל. וזה המשל למצוות.
יוצא לנו, שתפקיד המצוות והעבירות איננו רק כדי לטרוח ולעשות "משהו" כדי שנאמר שהוא לא מקבל בחינם את עולם הבא, אלא תפקידן להשלימו, על ידי שהן מחשלות ומתקנות אותו ומתקינות אותו בכל הפרטים הראויים.
כדי להבין זאת טוב יותר, זקוקים אנו למשל שלנו:
אדם רגיל קיבל לידיו סכום הגון. כיון שהוא לא יודע מה עושים בו... הוא ניגש לבנק, ומברר שני שמות של עשירים. לשניהם יש מיליון שקל בחשבון.
מזהירים אותו, עם פלוני אל תתייעץ, רק באלמוני. הוא נדהם. מדוע?
ההסבר פשוט ביותר:
הראשון עבד קשה מנעוריו, עבר ניסיונות רבים, השקיע במקומות שונים וגם הפסיד קצת פה ושם. עד שהפך למומחה גדול בהשקעות כספיות עקב ניסיונו הרב. לעומתו, השני, זכה במפעל הפיס. אמנם יש לו אותו סכום, אך אין הוא אדם שיודע כיצד לסחור עם כסף.
אולי יובן יותר באמצעות המשל הבא:
משלחת רצינית של מטפסי הרים מקצועיים יצאו למשימה כבירה: לכבוש את הפסגה של הר מסוים, אשר הגישה אליו קשה ומסוכנת.
נדלג על תיאור ההרפתקאות שעברו עליהם, ונתאר את הלמות ליבם בהגיעם ליעד הנכסף. הם ממהרים לשיא כדי לתקוע יתד לדגל הפרסום שלהם.
אך עיניהם כמעט יוצאות מחוריהן. באותו מקום כבר מונף בגאוה דגל ומתחתיו שרוע בן אדם, הקורא עיתון.
כלומר, הלה הקדים אותם!
כמובן, הם שואלים, דורשים וחוקרים באיזה דרך הגיע, כיצד הצליח וכדומה. אבל אותו מטפס זריז מודיע: הגעתי במסוק!
פשוט ביותר! הוא חסך את הטיפוס המייגע והמסוכן ונחת בשלוה ממסוק.
וכאן הבן שואל: וכי יעלה על הדעת שהוא יזכה בתחרות הטיפוס? אפילו אם נניח כי המטרה היא להגיע עד הפסגה, גם אז לא מסתבר שאדם שלא טיפס - יזכה. קל וחומר כשאין המשימה להגיע, אלא לטפס - משמעותו - לעלות במדרגות, להתגבר על הסכנות העצומות וכך להגיע!
המסקנה: אדם שעבר טיפוס אמיתי, הוא אשר הופך למטפס הרים, כלומר במהותו הוא משתנה והופך למקצועי ומיוחד בתחום הזה.
הטיפוס בונה את היכולת והכושר שלו, ומביאו לרמת מיומנות גבוהה.
מי שיגיע במסוק, אולי יוכל לנפנף בדגל לפני כולם. אך מה לו ולטיפוס הרים?
ולכן, בעניינינו, ההסבר כל כך פשוט, המצוות והעבירות מכשירות ומחשלות את הנזהר בהן, כמו מטפס הרים, מלומד בהשקעות, כמו רץ משוכות או נווט שאינו נופל בבורות ובמערות, ומרימות את דרגתו, רק בגלל שעמד מול פיתוי עבירה והצליח לנצח, רק משום שעבד קשה ועשה את המצווה בדקדוק ראוי לפי הכללים הנכונים.
כיום, אחרי 80-70 שנות מאמצים כאלה, הוא מגיע אחרת לעולם הבא, הוא מגיע בנוי ומחושל. מחוזק וכזה שמסוגל להתמודד מול רע, ולנצח. הוא הופך למושלם. באופן יחסי כמובן, ולכן, הוא במו ידיו בונה את דרגתו הגבוה והחשובה, את העולם הבא שלו [לביאור נוסף ויותר מעמיק, ראה בסוף החוברת עמודים 42 ו-43].
8
"קשה לי!"
האפשרות שדברנו עליה כעת: עבודה בעלת מאמץ קטן תמורת תשלום גבוה מעל ומעבר, היא ללא ספק, מדהימה ופנטסטית. לכן קשה מאד להבין איך עדיין ישנם אנשים שאומרים, העבודה קצת קשה לי. אנא פטור אותי ממנה...
נענה להם כך:
אי שם בעולם התלונן בן אדם על כי אין לו פרנסה. השיב לו מלך חסד, ראה, מולך עומדת חומה גבוהה אשר מאחריה מצוי מטמון של זהב ויהלומים. אם תגיע אליו, הוא שלך. כל מה שעליך לעשות, הוא לעבור מנהרה קטנה וצפופה לעבר השני של החומה.
מתבונן המתלונן ועונה: מה? עלי להתכופף? מדוע? ובנוסף לזאת, המקום צר ואתלכלך! וחוץ מזה אולי אקבל מכה קטנה בזחילה הלא נעימה הזו! אדוני רב החסד, אינך הוגן, הרי אתה מציע לי סבל וצער! מדוע? מה עשיתי לך?
כל הצופה מן הצד אומר בלבו, הלוואי עלי...
"לסבול" קצת ואח"כ לזכות באוצר זהב! מי יתנגד?
ובמושגים של בן דורנו נחשוב כך: מכונית אמריקאית חדשה וחדישה חונה ליד פח אשפה גדול כשדלתותיה פתוחות לרווחה. בעל המכונית, אדם עשיר שגם לבושו מעיד על כך, רכון כולו בתוך מיכל האשפה הסמוך לבורסה שם הוא עובד. מה שקורה כרגע, הוא מחטט באשפה! לא פחות! מתאספים כמה ידידים וסתם סקרני הסביבה, חלק לועגים לו וחלק אומרים לו שיפסיק להתבזות ויסתלק מהאשפה, כי אין זה מתאים לאדם מכובד כמוהו.
אך איש העסקים אפילו לא מתפנה לענות או להתגונן, הוא ממשיך בשלו. אולם כשנגשים אליו חברים ומנסים לקחתו בידיהם, הוא אומר: מה אתם מבינים? המזכירה שלי זרקה לאשפה, בטעות, שקית יהלומים שהיתה במעטפה. שיצחקו, אך אני את עושרי אמצא.
כלומר, זמן קצרצר של אי נעימות המביא אושר או עושר עצום בעקבותיו, הרי הוא שווה כל הון וכל ביזיון וקושי.
נסכם: עולם הזה, עולם היגיעה והעבודה, הוא זמן קצר, יחסית. והוא מכין את הזמן הנצחי בו נקבל את תשלום העצום. לכן, אף אם נדמה שלא נוח או קשה, משתלם "לסבול" בו תקופת מה.
סיכום ביניים
לקורא חוברת זו, נראית תמונת תכלית החיים, עד פרק זה, כך:
■ מטרת בריאת האדם היא להתענג על ה' תענוגים אמיתיים לנצח.
■ הסיבה לבריאה, היא רצון הבורא להיטיב.
■ כיון שחוק הטוב להיטיב, וטוב אמיתי ומושלם עד כמה שאפשר, לכן קבע הקב"ה שתי תקופות: תקופת עמל ויגיעה שהוא עולם הזה, שיגיעתו ותפקידו הם להגביר את הנשמה על הגוף. ותקופת התמורה והשכר הנקראת עולם הבא.
■ תקופת העבודה היא קצרה, כלומר מספר שנים, עד 120 שנה. אמנם התשלום וההנאה יהיו נצחיים. במושגינו נאמר: מייארדי שנים.
■ המקום העיקרי הוא: העולם הבא. אולם כדי להגיע אליו, צריכים לעבוד ולהתייגע בעולם הזה, והשכר בתמורה הוא, תענוגי עולם הבא.
■ העבודה הזו בעולם הזה, היא לבצע פעולות הנקראות: מצוות עשה. ולהיזהר ולהמנע מפעולות אחרות הנקראות: עבירות.
■ תשלום ללא עבודה, הינו לחם מבייש: "נהמא דכיסופא", לכן עולם הבא איננו יכול להיות כמתנת חינם, כי זה לא טובה מושלמת.
■ החיים הם מאבק מתמשך בין טוב לרע.
■ במבט עמוק יותר, תפקידו של עולם הזה איננו רק לעבוד כדי לקבל מאוחר יותר את הגמול. אלא תפקידו להכשיר את האדם להפכו לבעל דרגה גבוהה, לאדם מחושל בנוי ומושלם, עקב התמודדותו מול מכשולים ועבירות ונצחונו עליהם במאבקו.
9
ליצור בעצמך את גובה המשכורת
מהי השאיפה העליונה והאמיתית של האדם עלי אדמות?
התשובה: להיות דומה לאלקים!
מהו התענוג העליון והאמיתי הקיים עלי אדמות?
התשובה: להיות קרוב לאלקים!
שתי תשובות אלה מתמזגות יחדיו להסבר נפלא ופשטני מאין כמוהו, אשר מאיר את ההשקפה על חיים אמיתיים במבט מקיף ותכליתי.
מנגינת הקסם של המסילת ישרים משמיעה את צליליה באזנינו כבר זמן רב:
"והוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ובמה ישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והוא מה שהורונו חז"ל שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא" זאת אומרת שהתכלית היא להתענג על ה', כלומר להתקרב אליו ולהנות ממנו.
אלא ברור, שכדי להנות מדבר-מה, חייב להיות קשר ושייכות ויחס קרוב ומבין לאותה מהות, אחרת אין כל יחס והתקשרות ולא הנאה. כמו מי שמקבל פרס, דיסק מפואר. הוא מניח אותו במערכת והנה, אוי ואבוי, התזמורת הפילהרמונית של וינה משמיעה קונצרט לצ'לו ולקונטרה באס מאת בייטהובן. ואילו הוא "נעול" (=כבול) על מוסיקת רוק, פּוֹפּ וטרנס. או לחילופין "מוסיקה חסידית" כשרה...
אם כן מהי הדרך הנאותה והמתאימה ביותר להיות בדרכו של האלקים?
קיום מצוות "והלכת בדרכיו!" פירוש: ללכת בדרכי ה', דהיינו להיות רחמן, לגמול חסדים, להאריך אפיים וכשאר מידותיו, ובכך להיות דומה לו, עד כמה שהדבר אפשרי, כמובן.
לכן, ככל שהאדם עובד על עצמו ומסלק ממנו את הרע ואת חוסר השלמות שהם התאוות, העבירות ופיתויי עולם הזה, הרי בכך הוא חותר לשלמות. יש לו דימיון מסוים לבורא העולם, שהוא שיא השלמות. בכך נסגר המעגל.
עבודת האדם על ידי התגברות על הרע המושחת וסילוקו, היא להתקרב לשלמות.
השכר לאדם תמורת עבודתו, הוא תענוגי עולם הבא, שהם קרבת ה' שהיא השלמות.
יוצא אפוא, שהעבודה והשכר משתלבים ליחידה אחת. בכך האדם, במאבקו נגד יצר הרע, מתקרב צעד אחר צעד להדמות לבורא, דהיינו להיות שלם. ובכך מתקרב הוא אליו יתברך, שזה השכר! להתקרב אליו!
הרעיון כאן הוא עצום, וכדאי שנחשוב עליו יותר מאשר קריאה בעלמא.
אם כן, האדם בעבודתו יוצר מצב שהוא הוא המצב שממנו נובע שכרו.
ניקח לדוגמא פילם. מפתחים אותו במעבדה משוכללת ומקבלים תמונה אדירה. תמונה זו ניתנת להגדלה ומתגלים פרטים מדויקים, כלומר התוצאה גדולה, אך היא נובעת רק מהפילם שהוא היסוד.
לפי מאמצי המשקיע כאן, כך תיקבע דרגתו בעולם הגמול. ההתדמות כאן מקרבת ויוצרת שם את הקשר והבסיס לקירוב ולהתדמות (וממילא לשכר שהוא התענוג).
מעכשיו נמצא הבנה חדשה במשנה במסכת אבות: ''שכר מצוה, מצוה''. מפרש רבי חיים מוולאז'ין תלמיד הגאון מוילנא, שהמצוה עצמה שעמלת עליה בעולם הזה, היא היא המשלמת לך את שכרך שם בעולם הבא. כיון שהמצוה היא התקרבות לה' (מצוה, מפרש הרבי מגור בעל השפת אמת זצ''ל, מלשון צוותא, ביחד) והשכר גם הוא התקרבות.
שלב ב
ד ר ו ך ע ל ה ר ע
10
כל כך ורוד וכל כך שחור ?
התמונה המצטיירת לפי דברינו עד כאן היא ורודה ומקסימה מאין כמוה.
נשאלת מאליה השאלה הבאה:
אם כל כך ורוד, למה נראה כל כך שחור ?
דהיינו, אם התסריט כל כך ברור, שיש לנו מכשולים מוכנים מראש, כל תפקידנו הוא שלא ליפול בם, ועל ידי כך לזכות לשכר שבעולם הבא. אם כן, מדוע כל כך קשה? ובעיקר איך יתכן שכמעט כל העולם לא מתנהג לפי מהלך ענינים זה?
וזו תשובתנו, על פי רמח"ל:
אנו מדברים כל הזמן על אדם שמזהירים אותו כי לפניו מהמורות, ועליו להזהר שלא להכשל בהן שמא ישבור את עצמותיו. בכך מתקבל רושם כאילו האדם עצמו נקי וצדיק, כולו נשמה והוא רואה לידו או מולו את הרע, שהוא היצר הרע, והוא "יודע" כי תפקידו לא למעוד.
אם באמת כך היה, יתכן שאף אדם לא היה נכשל בחטא. אכן, כך הייתה דרגתו של פאר הברואים, אדם הראשון בגן עדן לפני חטאו. אך דרגתנו שונה לחלוטין.
אנו חייבים לדעת כי מהות האדם היא תרכובת של גוף ונשמה. דהיינו בתוך אישיותנו קיימים שני כוחות: טוב ורע. או במילים אחרות: קדושה מול טומאה. או: חיים ומוות. רוחניות כנגד גשמיות. שהם שני ניגודים המושכים כל אחד לצידו.
תפקיד האדם להכיר במאבק, לבחור בטוב ולברוח מהרע. אגב, ''לבחור'' ו''לברוח'' הן אותן האותיות (בדיוק כמו הניגוד בין ''חורב'' ל''רחוב'', שגם הן אותן האותיות. חורב סמל למקור האמת והקדושה, הר סיני שבו ניתנה תורה. ורחוב, זה שוק, המהווה סמל לזלזול ולהפקרות).
ובכן, השתמשנו בביטוי: תרכובת, השונה מתערובת, באשר החומרים הופכים בה ליחידה אחת. המוצר ששמו אדם גם הוא, הורכבו בו טוב ורע יחדיו ואין הוא מבחין בין טוב לבין רע, כשהוא רוצה משהו אין הוא יודע להאזין: לחישה זו, מי בעליה? היצר הטוב או עמיתו היצר הרע.
ונסביר: אלקים תכנן שהאדם יצטרך להאבק כאן בעולמו, נגד כוח הרע, המציב פיתויים ומכשולים, ואחרי שינצח יקבל את גמולו. זאת כבר למדנו.
אך הוא סידר שהרע לא יהיה ברור ובולט, ולא ירגישו בו שהוא רע. כי אחרת מי היה עובר עבירה?
וכאן הגענו למילת מפתח עבורנו, המסבירה כל כך הרבה צרות... אלקים, השאיר לאדם ב''מגרש'' של עולם הזה את כוח הבחירה, בכוח זה הוא פועל. לכן תמיד יש לרע אפשרות להטעות, כי בלעדי זאת אין בחירה בעולם, כפי שאמרנו.
11
תחרות יהלום ולגו
ובכן, החיים בעולם הזה הם התמודדות שקולה ותמידית בין רע לטוב.
על האדם לבחור ולהחליט.
מעתה נתבונן.
אם יציעו לאדם שתי אופציות. באחת ירוויח אלף שקל, ובשניה, מיליון. האם תהיה לו התלבטות באיזו מהן לבחור?
ברור, לחלוטין שהוא יבחר באופציה השניה - להרוויח יותר.
אם כן, כפי שהסברנו עד כה, הלא הדרך הטובה שהיא קיום ושמירת התורה ומצוות, נותנת פירות בעולם הבא, ששווים הרבה מאד יותר מהשיא שבתענוגי עולם הזה. ומי פתי ויבחר בעולם הזה ושטויותיו? במצב זה, אין ספק שלא תהיה כל אפשרות של בחירה.
אדם יקיים את המצוות כי ברור לו שהשכר והכדאיות הם הרבה יותר מהעבירות והבלי כדור הארץ. אם כן, נשאל: וכי יגיע לו פרס על בחירה? הרי הוא לא בחר, הוא היה מוכרח, הוא ראה וידע את האמת. למי שעושה מחמת שמוכרח לעשות, אלוקים לא מחלק גן עדן בחינם. זו לא חכמה לעשות מצוות בלי יצר הרע, שהרי בכך הוא איננו נלחם ומשלים מרצונו החופשי את חסרונותיו.
כדי לקיים את המטרה הנכונה בבריאה, חייבים לבנות מערכת שתראה אפשרות שקולה לבחור בין טוב לרע. שיראה כאילו שתי האפשרויות משתלמות ושוות.
נמחיש את הבעיה בסיפור הידוע לכולנו על משה רבנו בילדותו. הוא יושב על ברכי פרעה ומסיר את כתרו מעל ראש המלך. אמנם אחת דתו להמית. אך למרבה החסד, בוחנים את שכלו באמצעות שתי קערות. אחת מלאה בזהב, והשניה בגחלים בוערות. נו, האם יש ספק במה יבחר הילד החכם? הרי בוודאי זקוקים למלאך גבריאל שיסיט את יד הילד לקערת האש. למה? כי פשוט שכל בר דעת לא יהסס ויבקש רק את הזהב. כלומר, הבחירה לא מעשית, למרות שהייתה לו אפשרות לבחירה. אם רוצים לאזן את שתי האפשרויות, צריכים להסוות את הגחלים.
משל לאדם העומד ליד דוכן הגרלה ולמזלו מספרו זכה. ניגש אליו האחראי ומציע לו לבחור בין שתי חבילות המונחות אי שם בארון.
אחת מהשתיים, היא אריזה גדולה עטופה בנייר צבעוני מבריק וזוהר. כלומר: מושך. לעומתה החבילה השניה היא מעטפה פשוטה, אפורה ומקומטת. כלומר: דוחה.
למגריל אין זמן רב להחליט, כל הצופים וכולם דוחקים בו. (כן, "כולם עושים כך..." אה, לחץ חברתי!) הגורל נפל, הוא מעונין בחבילה הגדולה, היא קוסמת יותר.
אך הוא נפל בפח. כי הנהלת הקרקס העמידה טבעת יהלום מול משחק ילדותי. אם הוא ידע זאת קודם, וכי היה חושב פעמיים? בוודאי שלא!
אלא, ציפו את הצעצוע בכוח מושך, מגרה ומפתה, והיהלום הוחבא באריזה עלובה ואפורה. על ידי כך יש אפשרות של בחירה שווה. מרמים, מדמיינים, מנפחים, עוטפים בחיצוניות שמשבשת את החשיבה האמיתית והנכונה.
לכן קיבל הזוכה, בסופו של דבר, חבילת ענק בעלת ערך נמוך והפסיד את היהלום המוטמן.
כלומר, כדי להישאר אלטרנטיבה מול טוב ואמת, חייב הרע (השקר) להתחפש ולפנות לדמיון של הבוחר. אחרת, אין לו שום סיכוי. כנראה, מסיבה זאת ישנם החושבים כי ליהודים אשר אינם שומרים תורה ומצוות יש הנאות עולם הזה בשפע והם אינם יודעים שהכל חיצוניות ותחפושת.
12
שתי הצעות עבודה
נמשיך להתבונן מדוע כה רבים נפנים לרע, נכנעים ליצר, ואינם חושבים על השכר העצום של עולם האמת. כדרכנו נשתמש במשל אשר ירחיב את הבנתנו בגישת היצר, ובעזרתו נבין כיצד נופלות הבריות ישר לתהום, לזרועותיו של השטן.
הגיע החופש הגדול ובחור צעיר יצא לחפש עבודה. הוא פוגש באדם מבוגר ורציני המחזיק מזוודה כבדה בידו. הוא אומר לבחור, כי עבור לקיחת המזוודה לכתובת מסוימת, הוא ישלם יפה.
הצעיר מהרהר במזלו הטוב שמביא לו רווח כבר בתחילת החופשה, והוא שואל שתי שאלות: א. מה הכתובת? ב. כמה התשלום? האדם הנכבד מוסר את הכתובת ומוסיף שהמרחק הוא כמחצית השעה. והוא מוכן לשלם סכום גבוה, אלפיים דולר. אומנם התשלום איננו מיידי, רק בעוד מספר חודשים, בצ'ק מחו"ל, במשרדו המפואר בתל-אביב, ועליו למלא מספר טפסים.
לכאורה, העסקה משתלמת? האם לא כן?
אלא, שבאותה שניה נעצר לידם אופנוע. הרוכב נראה איש פשוט וזול שבאזנו תחובים עגילים. הוא שורק לידידנו הצעיר וצועק: רוצה להרוויח כסף בחופש? הקפץ לי את החבילה הקטנה הזו לקומה ג' וקח מיד 10 שקלים. לפני שהוא גומר את דבריו דוחף הוא חתיכת עוגה טריה וריחנית לידי ה"שליח". ומנפנף מולו בשטר.
לפנינו מאבק שכלי בין שתי הצעות: א. חבילה כבדה, תשלום גבוה מאד אך בעוד זמן. ב. חבילה קטנה, תשלום נמוך אך מיד.
רוב הסיכויים שבמאבק הגיוני טהור זה, יאמר השכל בוודאות, כי עדיף לקבל את ההצעה הראשונה.
אך למאבק חסר סיכוי זה מצטרף גורם נוסף להכרעה. והוא הרגש. לרגש יש נשק אחר לגמרי. הוא איננו הגיוני, אך בכוחו לנטרל את השכל, על ידי ערפול והתלהבות. הוא מנפנף בכסף מול העיניים. הוא מפתה בריח מגרה של עוגה. ואז נופל השכל ומקפל את דגלו.
רוכב האופנוע מנצח!
בודאי הכרעה זו, הינה טיפשית ונואלת. היא מושפעת מהטווח המיידי מבלי לשקול את העתיד.
יתרה מזו, אם רצונך בכסף או בעוגה? הרי עם מעט שכל תבין שאם מובטח לך סכום גבוה עוד זמן מה, תוכל ללוות בינתיים ותקנה את אוות נפשך. אלא שכלי הנשק של מערכה זו עברו מהשכל לרגש וטושטשה נקודת האמת.
היוצא מדברינו, שבהתמודדות גלויה בין אמת ושקר. כלומר: בין נצח לעכשיו. כלומר: בין רע לטוב. כלומר בין ענק לגמד. כלומר בין יצר טוב ליצר רע. אין סיכוי לרע! כי מה יש לתשעים שנה מול מיליארד? לצ'יפס וג'יפ, מול קדושה אלוקית אדירה ומתוקה? לעשרה שקלים מול אלפיים דולר? בין אור לחושך? בין חיים למוות?
כלום! אין סיכוי! כי הכל הבל ורעות רוח.
לכן, אם רוצים שתשאר בחירה שקולה, בין רע לבין טוב, כדי לתת את הצ'אנס לבן- אדם לעמול בעולם, כדי לזכות לעולם הבא, חייבים לצפות ולעטוף את הרע בכוחות שיוכלו להטעות את שכל הבוחר ולמשכו, אז אולי ימשך אחרי התאוות וכך ישתבש השכל הישר.
זהו, אלו פניו של העולם "הגדול", המתקדם, הנאור והתרבותי: סרטים ודמיונות, גירויים ופיתויים, חמדה ותאוה, "אמנות" וסמים. ועוד רשימה ארוכה שהגדרתה היא: יצירת מוקד משיכה לאושר מדומה.
אך לזמן קצר.
(הרעיון המרכזי של דברינו בנוי על דברי הגה"ק ר' אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד ב''קובץ מאמרים''.)
13
נקרעה המסכה
לאחר שמורידים את המסכה מעל פני היצר הרע, רואים את ריקנות מרכולתו ומבינים את דרכיו, יורד מסך על הצגתו, והצופה החכם יודע באמת במה לבחור.
כעת נכיר רעיון הבנוי על דברי הזוהר, ובו נלמד שלב עמוק יותר במהותו ותפקידו של היצר הרע. נדע מיהו ומהו. וחוסננו יגבר שבעתיים.
וכך אומר הזוהר הקדוש לעם ישראל ומגלה לו:
היה מלך חכם שרק בן יחיד היה לו. בן, שעתיד בבוא היום לרשת את כסאו ולהנהיג את ממלכתו. יודע המלך את תפנוקי ארמונו. יודע ומכיר הוא, כיצד נעימים החיים לנסיך מעדנות, לכן בהגיע תקופת בחרותו הוא רוצה לחשלו, להעמידו בנסיונות ועל ידי כך להכשירו לתפקידו הרם. לשם כך נשכר גורם, שתפקידו לפתות את בן המלך ולמשכו לחטא.
הבה נבדוק את המתרחש.
ברגע זה הבן בניסיון. אותו כוח משדל אותו לעבירה. ואנו שואלים: מה הוא רוצה באמת, שהבן יתפתה או יחזיק מעמד?
בודאי הוא איננו מעונין בכישלון הבן. הוא יודע היטב את תפקידו, אמנם עליו לשחק כמפתה, אך בסתר ליבו חפץ הוא בכל כוחו שהנסיך יתגבר. אז ישמח אביו המלך שלא "הצליח" הגורם השכור במשימתו!
הרי לנו שעוצמת הרע והפיתוי הם רק עבור "המשחק" כמו שחקן על הבמה. אך גם רצונו של הרע כביכול הוא, שהאדם לא יפול בפח התרמית.
קיבלנו תגליות מרעישות ומעודדות, שתומכות בחוזק באדם הדתי שומר המצוות המחפש דרך לאלקיו.
בפרקים 12 ו-13 למדנו כי כל ''עולם הזה'' ופיתוייו, הם כיסוי לחולשתו. כי כדי להשוות את הבחירה בין רע לטוב, חייבים ל"נפח" את הרע כדי שיהיה לו כוח משיכה לפיתוי הברואים, שלא יימשכו אחרי הקדושה והאמת.
ובפרק זה לימדנו הזוהר שלא רק שהרע ריק ומפתה רק בעטיפה החיצונית שלו, אלא הוא אף רוצה שהאדם לא יכשל בו, כמשל המלך ובנו.
אם כך הם הדברים, והם בודאי כך, מדוע אפוא, נשמע לעצותיו הרעות?
לפי הסבר הזוהר תובן לנו מילה אחת בגמרא מעניינת. במסכת סוכה (דף נב.) מתייחסת הגמרא לתקופה של "לעתיד לבוא" וכך נאמר "דרש רבי יהודה(ברבי אילעאי): לעתיד לבוא, מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים" (ההמשך גם הוא חשוב, אך אינו קשור לנושא שלנו).
אפשר לשאול מדוע נוקטים בגמרא הקדושה, לשון של שחיטה. יותר מתקבל לומר: והורגו ליצר הרע, או מחסלו וכדומה, שהמשמעות היא כי תם תפקידו והוא יורד מהבמה. האם לא כן?
אלא המשמעות הפשוטה בשחיטה היא, שכעת התפקיד של בשר הפרה שנשחטה, היא לאכילה, דהיינו יש לפרה תפקיד בחייה וגם אחר מיתתה.
הבנה זו ביצר הרע, שגם בהגלות האמת על מלכות ה', יהיה לו מקום. זו משמעות השחיטה. דהיינו יבינו אז כי כל תפקידו הי' לפתות את האדם. ויתרה מזו, הוא עצמו רצה שהאדם לא יתפתה, אלא פעל רק כאמצעי להגברת שכר.
סיכום ביניים
■ לא הגיוני שלעולם כה משוכלל אין מטרה.
■ לא מתקבל על הדעת שהמטרה היא רק חיי העולם הזה. כי הם קטנוניים ושדופים. כי הם גדושי צער ומכאוב. כי הם קצרים מאד, ואינם מספקים אושר אמיתי ומתמשך. חיינו כמו פרח הנובל, כצל שאינו בר נצח.
■ לא יתכן בשום אופן שמכונות כה מתוחכמות, כמו האדם והעולם, תושארנה בידי בוניהן ללא שום חוברת הדרכה והפעלה. וחוברת הפעלת האדם והעולם היא, התורה וההלכה.
■ אומר ה"מסילת ישרים": האדם נברא להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו. כלומר עבור תענוגים אלקיים נשגבים.
■ כדי להגיע לשכר, חייבים לעבור דרך קשיי ומכשולי עולם הזה שהוא הפרוזדור.
■ מטרת הבריאה, כותב הרמח"ל בספרו "דרך ה'" (חלק א פרק ב, ראה שם כל הענין), היא להיטיב לנבראים, הטוב המקסימלי האפשרי.
■ הדרך היחידה היא בחירה בין מצוות לעבירות. על ידי בניית אדם מגוף ונשמה, שכל כוח מושך לכיוון שלו. ומטרת החיים להגביר את כוח הנשמה על הגוף.
■ בנה הקב"ה מערכת יצר מגרה ומושכת, ועל ידי מאבקו בה, האדם שינצח זוכה לשכר.
■ השכר הוא קירבה לה' בדרגה ההולכת וגדלה. והוא נובע מהעבודה שמהותה מאבק ברע, המרומם לקרבת ה' (גם בעולם הזה).
■ הבחירה היא בין חיים למות = טוב ורע. וכדי ל"אזן" זאת שהיא תיראה שקולה, דאג הבורא לצפות את הרע ולנפחו. שייראה מושך. לכן עולם הזה מפתה, נראה מעניין יותר, מחיי הקדושה כאן בעולם הזה.
■ גם הרע רוצה בפנימיותו בניצחון של הטוב, כמשל בן המלך.
לכן: כיון שהמטרה ברורה, נשתדל ללכת לקראתה ללא הרף, נחפש לקיים מצוות בכל תחום אפשרי, ולדקדק בהן היטב לפי ההלכה. נשתית את התנהגותנו בחברה על ההכרה בצלם אלוקים שבכל אחד, ואם "יפול צדיק" כלומר: אם אדם חטא, לא יתייאש כי אף אם (משלי כד)"שבע יפול צדיק"! אף על פי כן - "וקם"!
כי זאת צריכים לדעת היטב ולשנן ללא הרף: הדרך להצלחה זרועה כשלונות, "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן תחילה" (גיטין מג), לכן לא יתכן שיסתכל אדם רק על התכלית, שהיא דבקות בה' [קרבת ה'], ואם נוכח כי נכשל ח"ו, הרי הוא מסיק כי הוא איננו מסוגל. חס וחלילה! חייבים לדעת - כותב הרב יצחק הוטנר זצ"ל במכתב מעודד - כי כך היא הדרך.
אומרים שהפטנט הוא, לא לחשוב בתחילת היום מיד על חיוב כל תרי"ג מצוות, אלא להתמקד רק על המצווה הראשונה שתזדמן לידיו. כגון שאילת שלום לחבר והתעניינות במצבו, שזו מצוות ואהבת לרעך כמוך. או מצוות תפילה או ברכת המזון, בכוונה, בהתבוננות ובדרך ארץ לבורא עולם. והיה אם כך יעשה מצווה זו, יוכל לבצעה בנועם ובשלווה במתינות ובמחשבה, וממילא תפתח דרך חדשה למצוות נוספות באותה צורה נעלה.
14
תוכנית העולם
תוכנית העולם היא כך: עבודה בעולם הזה, שבו מאבק תמידי בין הטוב לרע, בין הגוף לנשמה, באמצעות מצוות ועבירות. אחר כך פטירה, שהיא פרידה. הגוף יורד לקבר, רקב (אותן האותיות) ובכך הוא מיתקן. הנשמה נשלחת לתיקון או מירוק בעולם הנשמות, או בגיהנום. ולאחריו, גן עדן, בו הנשמה מתענגת מזיו השכינה, תענוגות מהממים ברמה בלתי נתפסת בחושים או בשכל שלנו.
בשלב מסוים מגיע המשיח והוא יתקן את כל העולם במלכות ה', וירבה הטוב בכל הצדדים ויסור הרע לגמרי (כהבטחת הנביאים).
שלב הבא, הקדוש ברוך הוא מוציא את הגוף מהקבר ומחברו לנשמה, וזו התחלת תקופת תשלום השכר הנצחי עבור עבודתנו, ומשם מחיל אל חיל, תענוגים בלי סוף! [לביאור נוסף, ראה בסוף החוברת עמוד 41-40 ''תוכנית האב של העולם'']
15
גלה את ההנאה שלך
בספרון זה הוסבר בקיצור, כי משתלם לעבוד קשה בעולם הזה, כיון שהשכר שישולם בבוא הזמן בעולם האמת הוא עצום.
אמת.
אך אסור לסיים את הקריאה מבלי לדעת עוד אמת.
במבט ראשון נראים הדברים, שהרשעים נהנים בעולם הזה, והצדיקים יהנו שם בעולם שיבוא, אבל כרגע הם סובלים. זו טעות גדולה ונפוצה.
אנשים המתעמקים בלימוד התורה ומוצאים מתיקות, יודעים את האמת האדירה והמוחלטת:
חיים של תורה ומצוות, של קדושה והתגברות על יצר, מתוקים לאין ערוך על חיי החומר גדושי הכסף, מוצפי התאווה ומוכי האכזבה של אנשי עולם הזה! רודפי הבלי עולם הזה אוכלים עולמם בחייהם, ואינם זוכים לזמן של אושר אמיתי.
חיי עולם ה ז ה של עמלי התורה יפים לאין ערוך מחיי ההבל בעולם הזה של המאושרים ביותר.
אמת זו, כמעט אינה ידועה, אך גם היא כבר כתובה ב"מסלת ישרים", פרק א', וזה לשונו:
"וכשתסתכל עוד בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים עג) 'ואני, קרבת אלקים לי טוב' ואומר (תהלים כז): 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו' ' כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושווא נתעה". כלומר, הטוב המוצלח והגורם אושר ביותר בעולם הזה הוא רק דבקות בה' [קרבת ה']!
ודברים אלה כבר אמר רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא במשנה במסכת אבות (פרק ו):
''כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, על הארץ תישן וכו' אם אתה עושה כך, אשריך וטוב לך. א ש ר י ך ב ע ו ל ם ה ז ה , וטוב לך לעולם הבא''.
הכלל: הנאה רוחנית היא הרבה יותר מהנאה גשמית.
נמחיש זאת על פי דברי הרב דסלר זצ"ל. אדם שקיבל סטירה, לחיו תכאב מספר דקות. אך אם המכה היתה בפומבי כך שנגרמה לו בושה, הכאב יגבר כפליים וימשך זמנו שבעתיים. הרי לנו שאותה מכה פיזית, כואבת יותר מבחינה נפשית. כך בכאב, וכך גם בהנאה: הנאה רוחנית עמוקה בהרבה מהנאה גופנית.
מספר שאלות לחלל:
· איזה נחת יש למשפחה ישראלית מהילדים שלה? איך נראית שבת בבית רגיל?
· כמה משפחות נהרסו עקב המתירנות וההפקרות השוררים היום?
· האם הרדיפה הבלתי נגמרת אחרי רכוש, כגון בית ומכונית וכו' וכו' משאירה זמן ליהנות ממה שיש (או נותנת סיפוק אמיתי)?
· האם יש בציבור אימון בחינוך הישראלי?
· למי לא נמאס מרמת התקשורת?
· למי יש עדיין אימון במפלגות והמערכת הפוליטית (או המשפטית)?
· כמה מטרות ואידיאלים נשארו בארץ מחלומות הפלמ"ח? למי נותר קשר של אהבה לארץ ישראל?
· מי מחוסן מסמים שהורסים הכל?
· האם יש למישהו פתרון לאלימות האכזרית שהשתלטה בבתי ספר, בכבישים ובכל מקום? (והרשימה עוד ארוכה...)
16
כולם ישבעו ויתענגו מטובך
על חלק ממתנות ה"בר מצוה" מופיע הביטוי "בהיכנסך לעול מצוות". עול זה מזכיר שור או חמור כפופים ועול כבד על כתפיהם, או עמים מדוכאים תחת עול של שלטון זר וכדו'.
אמנם "טוב לגבר כי ישא ע ו ל מנעוריו" ואין מטרת חיי תורה ומצוות לספק תענוגים, אך גם נכון שבחיים האלה, טמון גם עונג אדיר ואושר נפלא, ונציין דוגמאות בודדות.
■ אמונה
האמונה בבורא יתברך אדון כל העולמות ומנהיג של כל ההתרחשויות, נותנת למאמין תחושת רגיעה. הוא יודע שהוא נתון בידים טובות ו"מישהו" גדול מאד שאין גבול ליכולתו, דואג לטובתו. אנו בטוחים בו ומשוחררים מפחדים מיותרים.
■ שבת
השבת נדמית לחלק מהציבור, כיום של הגבלה ואיסורים. אך ההפך הוא הנכון. שבת המלכה מעניקה לכל יהודי הזדמנות בלתי רגילה להתנתק משגרת היום האפורה. בשבת אינך מוטרד מהעבודה ואינך לחוץ עקב עבודות בית כגון כיסוח דשא ו"נפנוף" במנגל... נסיעה מתישה לים או מריבת כדורגל. בשבת, המשפחה רגועה ללא טלפונים ורדיו.
אולם שבת קודש איננה יום מנוחה בלבד, שבת הינה יום של קדושה והידוק קשר עם בורא עולם אשר הוציאנו ממצרים. התפילה פיוטית יותר ושהותך בבית ה', כלומר בית הכנסת, תופסת חלק נכבד מזמנך וממחשבתך. אתה אוגר כוחות רוחניים בעזרת דרשות ושיעורים, שירה ומאכלים להמשך חיי השבוע. לעולם המערבי והמזרחי, הרחוק והקרוב, אין מתנה כשבת אמיתית.
■ כעס
דרך התורה והמצוות, מונעת רבים ממכשולי הכעס, היות וכעס הוא עבירה! ויכולת התנהגותית זו של התגברות על כעס מעניקה אושר עצום.
קורה שאנשים מתפרצים בכעס, כי אכן כעס הוא תכונה טבעית. אך אחר כך מתביישים ומתחרטים על מילים אומללות שיצאו מפיהם, ומצטערים על התוצאות העגומות, שאולי אין לתקנן כבר.
■ תפילה
להתפלל לפני הבורא ולברכו הוא דבר פלא. נמחיש זאת כ''שיחת פלאפון'' עם האלקים! אמנם תגובותיו לכאורה אינן נשמעות, אבל ברור למשוחח כי אלקים מאזין לו. נו, לדבר עם מנהיג העולם 3 פעמים ביום ללא משרד ולשכה, ללא קְשרים וקַשרים, ובעוד מספר פעמים מזדמנות ביום, כלומר ברכות, האם יש מתחרה לעוצמה שבפגישה כזו?
■ ותרנות
זו תכונה משובחת שהתורה עוזרת להשיג. הוי, כמה צרות נגרמות ממריבות זעירות שתופחות לממדי ענק. אפילו ויכוח על חניה או זכות קדימה בכביש עלול להוביל לרצח. תסמרנה אזינם משמוע !
אולם ויתור הוא מצוה ודרך חיים. וכשמוותרים, חשים למעשה, מתיקות ועוצמה מיוחדים במינם.
■ חסד
נעים לקבל מתנות, אולם מפליא הדבר כי נעים עוד יותר להעניק אותן! נתינה לאומלל ותמיכה בו, משמשת בעצם נתינה חוזרת לתומך. לכן, יהודי שמצווה לגמול חסד, לתת צדקה, לעזור או לומר מילה טובה למי שזקוק לה, מקיים מצווה חשובה. אך הוא עצמו שואב מכך הנאה עצומה ותחושת סיפוק שאין לה משתווים.
■ "גישמאק בלערנען!"
התענוג המוצלח ביותר בכדור הארץ טמון בלימוד תורה: התעמקות בסוגיא, הבנת פרטיה המורכבים והמסובכים, לחדש הבנה והסבר, יש בכך טעם וארומה אמיתיים... שכל תענוגי עולם הזה מתגמדים לידם. אמנם, אין הטעם מגיע ברגע הראשון של הלימוד. זקוקים לסבלנות, להדרכה ולעמל, אבל ההצלחה מובטחת וגדולה מאד.
לסיכום: חיים של תורה ומצוות והתנהגות נכונה לפי הוראות ההלכה, מוכיחות במציאות, כי חיי עולם הזה של אנשי התורה, מתוקים, מאושרים ושלווים לאין ערוך מאשר ההולכים בחושך.
א ש ר נ ו, ו מ ה ט ו ב ח ל ק נ ו !
סיפור אחרון
1
כשיצא מר יהודה ישראלי לגינתו, הוא לא צפה את אשר יתרחש בדקות הבאות.
במדשאתו המטופחת חנה כלי תעופה בלתי מוכר לו. יהודה, בוגר חיל האויר המתמצא היטב בטיס, נדהם. האם אני רואה עב"ם במציאות? או שמא חולם אנוכי.
הוא משפשף את עיניו, צובט את ידו כדי להיווכח שהוא ער, ומיד מציפה אותו גאוה עצומה. הוא מתלהב. הערב, אני אהיה מוקד החדשות במדינה.
אולם הוא לא מספיק. אשנב משונה נפער בכלי המוזר שמולו. קרן אור מבהיקה וממלאת את הדשא שבקיבוץ גולנית. ישראלי מסונוור, הקרן לוכדת ולופתת אותו והוא נשאב. הוא נאבק בכל כוחו, וללא הועיל. הכרתו מתערפלת. אלו היו צעדיו האחרונים על אדמת כדור הארץ שלנו.
2
בתוך מבנה מרשים רוחש חיים כמו כוורת דבורים, ובעצם משהוא הדומה לקניון ענק. כך מוצא יהודה את עצמו, בכסא נוח. הוא מתבונן מסביבו, מחפש משהו מוכר, לשוא. יצורים מתרוצצים במהירות. הוא פונה אליהם, הם לא מתייחסים. הוא עוקב אחרי מעשיהם ופעולותיהם. הם מובילים עגלת סופרמרקט, אוספים מוצרים ומדי פעם מתקתקים משהו בכרטיס.
הוא מחליט לנסות. גם הרעב שהחל מציק לו, סייע להחלטה הזו. הוא פועל בדיוק כפי שהוא רואה, והנה זה מצליח. הוא משיג לחמניה ושוקו.
הוא מאושר! אוכל במתינות על ספסל. וחושב קדימה.
3
יהודה, שכונה בפי חבריו, ג'ודי ולפעמים, יהודי, היה אדם חריף, מלא מרץ ובעל חוש מסחרי אדיר. הוא קונה ומוכר. מרוויח ומתקדם.
יום אחד בחנות כלים יוקרתית, הוא נתקל בתושב שקונה צלחות וסכו"ם מפלסטיק. יהודה טוב לב, לא יכול להתאפק מול המחזה העלוב. ברוב רחמים הוא שולף בנדיבות צ'ק ומציע לרכוש סט כלים נכבד.
לתדהמתו, הלה מסרב. בעדינות הוא אומר: זה לא יועיל לי, ואולי אף יזיק בעתיד. אדון ישראלי לא מבין כלל את כוונתו, אך מהר מאד הוא שוכח את האירוע.
4
ג'ודי מתעשר ומתפרסם בצורה מדהימה. הוא עורך מסיבה. ערב מפואר כזה, לא היה כבר שנים רבות. כל הנכבדים הגיעו. אוכל בכמויות ענק, ברמה הגבוהה ביותר. זמרים ותזמורות מהשורה הראשונה. נאומים, ברכות ודיבורים, והכל אודות סיפור ההצלחה הבלעדי. אזרח חדש בכוכב, עשה הון וסיחרד את הבורסה בקצב מטורף.
השעה מתאחרת האורחים בבית המפואר מתחילים לצאת. המתנות הרבות והעצומות מסודרות בערימה כמו בבר מצוה. יהודה עייף רוצה לישון, ומשום מה הוא מבחין במתנה אחת קטנה מכולם. מה זה יכול להיות?
הוא מסיר את ניר העטיפה היפה, ובידו ספר קטן. שמו:
ע ל כ י ו ו ן ה ס י פ ו ן.
זה נראה מרתק. ג'ודי מתחיל לקרוא.
5
"קורא חביב, הינך על סיפון מעבורת חלל עצומה מתוצרת סוכנות החלל של הכוכב: נקסטוורלד. בעוד 40 יום הוא נוחת.
התכונן וקרא את ההוראות בעיון ובדיוק.
אין להשאיר אצלך כלי מתכת וזכוכית, הם לא יחזיקו מעמד. יש גם חשש לקרינה מסוכנת.
כל ביגוד שאינו מעור, אסור בהחלט. לא ישרוד את חציית האטמוספירה.
לא להשאיר חובות בקופה. התוצאות חמורות.
6
מר יהודה ישראלי נתקף בהלם. אם נכונים הדברים, הרי כל מה שעבדתי, בניתי וקניתי כאן, לא שווה כלום שם. הרי אחיה במקום זה רק תקופה, כל הכלים והרכוש לא מסוגלים לעבור להמשך. אם כן, האם עמלתי לחינם?
ברגע זה הוא נזכר בבן אדם שקנה כלים מפלסטיק. אה, אז עוד ריחמתי עליו. עכשיו אני מרחם על עצמי.
למחרת הוא חוזר למרכז. החיים ממשיכים במסלול הרגיל. מתחשק לו לזרוק את הספר לאשפה. אבל אין לו אומץ.
הוא קורא שוב.
"האשראי הנרחב שהועמד לרשותך, מסתיים. מעתה תצטרך לשלם על כל פעולותיך ומשיכותיך. כל לחיצות הכפתור, היו מחוברות למחשב על, וחובתך לשלם עליהן.
זכור! אין חינם בעולם. יום הפרעון בא.
לידיעתך, התשלום אחרי הנחיתה, יקר פי אלף! "
נשמע הגיוני, לא? ג'ודי מוכרח להודות שאכן ספר קטן זה, למרות שהוא מלחיץ, הוא נראה צודק. אומנם כרגע נדמה שבחברה הכללית לא מתייחסים לנושא, אבל באמת היו ליהודה שאלות ותמיהות רבות ללא מענה. והמידע החדש פותר אותן באופן ברור ומוצק. לא רק שהנושא שווה בדיקה, הוא פשוט מוכרח המציאות. חבל"ז.
הפח לא קלט את הספר, הבנאדם קלט את המסר...
7
קורא החוברת "מטרת החיים" !
בין הסיפור הדמיוני שקראת על כיוון הסיפון, ובין החוברת שבידיך, ובעצם בינו למציאות, מקבילים קווים ברורים ובהירים. שמו של גיבור הסיפורון, יהודה, אינו זר. הוא בעצם השם של כולנו: יהודי. גם שם המשפחה, ישראלי, מסמל את כולנו: עם ישראל. גם שם כוכב היעד, הוא רב משמעות...
את עבודת ההשוואה ואת המסקנה אנו מותירים לך.
בהצלחה.
---------------קטעים מובחרים מספרי רמח''ל-----------------
סדר ליל פסח - דוגמה של השפעת מצוות
הנה ביציאת מצרים נבררו ישראל ונבדלו מכל העמים, להיות מתעלים במדרגתם ממדריגת האנושיות החומרית, ולהיות ראויים להתעטר בעטרות הקדושה. ומה שעד אותו הזמן היה חושך החומריות מתגבר בגוף, וגורם לאור התורה והקדושה שלא יאיר, הנה אחר שסבלו ישראל העינוי והשעבוד הגדול שסבלו, נתפייסה מדת הדין ונשאר המקטרג בלי מענה, ונזמנו ליאור באור העליון.
והנה בלילה זה כל זה מתחדש, ומתעורר מה שנעשה בראשונה. וזה עצמו סיוע אל הגאולה האחרונה שתעשה. ואמנם עיקר הסדר תלוי בד' דברים, והם: פסח מצה מרור וד' כוסות. ועתה נבאר ענינם.
[אכילת מרור]
הנה צירוף הגלות כבר ביארנו שזה היה מה שטיהר את ישראל והוציא מהם הזוהמא, כדי שיוכלו אחר כך לקבל אור הקדושה. וזה ענין המרור, שהוא ''וימררו את חייהם'' (שמות א).
[קרבן פסח]
ואולם כשהגיע הזמן שיגאלו הוצרך שיגלה להם גילוי מאור קדושתו ית', ובו יתדבקו נשמותיהם של ישראל וימשכו אחריו ויתעלו משפלותם ויתפרדו מן הטומאה שהיו שקועים בה. וזה נעשה על ידי קרבן הפסח, ובו נאמר להם (שמות יב) ''משכו וקחו לכם'' שפירשו ז"ל (שמות רבה טז) משכו ידיכם מעבודה זרה, וקחו לכם צאן של מצוה.
[אכילת מצה]
ואמנם עוד הוצרכו ישראל לשיהיה גופם מוכן ומזומן לאור הראוי, שיזונו ז' ימים אלה בשנה מן המצה - שהיא מזון בבחינת יצר טוב לבד, בלי יצר רע כלל. ובהיות ניזונים בזה ימים אלה, נשארה התולדה הטובה לכל השנה: להיות כל השנה מוכנים לקדושה.
[ארבע כוסות]
אמנם ענין הד' כוסות הוא שהנה ידוע שמדריגות הסטרא אחרא [כוחות הרע] הם ד'. וכולן שלטו מאחר חטאו של אדם [הראשון], וכולן היו מתנגדות אל הקדושה והטוב, שלא יימצא בעולם. והיו ישראל סגורים בתוכן, שלא היו יכולים לצאת כלל. עד שהאיר עליהם הקב"ה בכוחו הגדול, ושבר ד' הקליפות והוציא ישראל מתוכם. וזה ענין ד' גאולות המוזכרים בפרשה.
ואולם זה עשה בהאיר על ישראל ד' אותיות השם ב"ה. והנה ענין זה במצרים היתה התחלה לבד לשיצאו ישראל מהם, אך סוף הכל צריך שיהיה שישלטו ישראל עליהם ויכבשום לגמרי, וזה יהיה לעתיד לבא.
אמנם הנה זה כמי שקוצב עץ אחד, שמכה בו הכאה אחר הכאה עד שקוצב אותו לגמרי. וכן עושים אנו בכל שנה ושנה, מתעוררים בכוח הראשון שהאיר ובתיקון שנתקן אז, ומתחזקים להמשיך הדבר לפנים עד שיגמר. והנה בסוף הכל, הד' קליפות עצמם תתהפכנה על האומות ותאבדנה אותן, והם ד' כוסות של פורענות שלהן. ולישראל יהיו ד' כוסות של ישועה, בהארת ד' אותיות השם ב"ה שזכרנו.
[הסיבה]
והנה מעיקר התיקון של הלילה הזה, הוא להראות חירות של הניצחון שנצח הטוב את הרע. ועל ידי זה נשבר כוח הסטרא אחרא, ונכנעת הכנעה גדולה.
[אכילת אפיקומן]
והנה כזית המצה שאוכלים, הוא להמשיך המזון המקודש המחזיק היצר טוב שזכרנו. אמנם כדי שישאר התיקון לכל השנה, צריך לאכול האפיקומן אחר כך, ושלא לאכול אחריו שום דבר. שכמו שאין הטעם סר מן הפה, כן אין האור סר מהנשמה.
(מאמר החכמה. וראה שם גם ביאור נפלא של ראש השנה ותפלותיו.)
תוכנית האב של העולם
הנה מבחר המין האנושי הוא ישראל, והוא עם המעותדים לדבקות בו ית'. וראוי להם שיהיו מעוטרים בעטורי קדושה גדולה. ותהיה שכינתו יתברך שורה עליהם ומתדבקת בם, שישתלמו בזה, עד שיזכו לטובה האמיתית.
וצריך שתדע, שאף על פי שהטובה האמיתית נקנית מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו - אמנם אין כלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון. ותשתלם בכל עיטוריה, ותתדבק בה השכינה, ואחר כך יגיע העולם למצב השלם, ויזכו הפרטים כל אחד ואחד - כפי מה שזכה במעשיו.
ואולם דבר זה עדיין לא נשלם מתחילת הבריאה ועד הנה. כי מיד שנברא אדם חטא. ואחר כך שהתחילו האבות, ונמשכו הבנים אחריהם להיות לעם סגולה, עם כל זה מעולם לא נשלם הדבר כראוי - מפני כמה חטאים, שנזורו בם אחור מהתיקון השלם. ונמצא שעל כל פנים צריך שנגיע לזה: שתהיה האומה בשלמותה בכל התנאים הצריכים לזה, ותקבל הבריאה כלה שלמותה. ואז יוקבע העולם במצב המתוקן, שבו יוקבעו הצדיקים להנאה הנצחית, ותהיה הנאתם בה כל אחד לפי מעשיהם.
והנה שיתא [שישה] אלפי שנה הגבילה החכמה העליונה לעבודת בני האדם והשתדלותם על השלמות. ואחר כך יתחדש העולם בצורה אחרת, ראויה למה שיעשה בו אחרי כן, דהיינו ההנאה הנצחית לזוכים לה. וטרם יכלו ששת אלפים אלה, הנה צריך שתעמוד האומה הנבחרת במצבה השלם, [כדי] שיוכלו ליעתק הדברים אחר כך אל הנצחיות, וזה מה שהובטחנו עליו שיהיה על כל פנים. והאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון ב"ה לזה, ויעזרהו שיצליח בו - והוא מלך המשיח.
והנה בזמנו ועל ידו יתוקנו ישראל תיקון גדול, וכל הבריאה אחריהם: שירבה הטוב בכל הצדדים, ויסור הרע לגמרי, בין במה שנוגע לנפש ובין במה שנוגע לגוף. דהיינו לב האבן יעשה לב בשר, והוא שתגבר בבני האדם הנטיה לטובות, ובאופן שלא ימשכו אחרי החומר כלל אלא ינטו תמיד לעבודה ולתורה ויתגברו בה.
וכנגד זה תרבה השלוה והרווחה, ולא ימצאו נזקים ולא הפסדים כלל. והוא מה שהבטיחו הנביאים: "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי" (ישעיהו יא). ולא יהיה סכלות בעולם, אלא כל הלבבות יהיו מלאי חכמה, ורוח הקדש יהיה שפוך על כל בשר, באופן שיזכו לו הכל, בלי קושי כלל. והוא מה שאמר הנביא: "אשפוך את רוחי על כל בשר" וגו' (יואל ג).
והנה ישמחו ויעלצו ברוב הטובה, והם מתדבקים בבורא ית' ועובדים לפניו עבודה שלמה. ועל ידי זה יהיו מתעלים והולכים עילוי על עילוי. עד שיגיע למה שצריך שיגיעו לו: לעבור ממנו אל מצב הנצחיות בחידוש העולם.
(מאמר העיקרים, ערך ''בגאולה''. וראה גם בספר דרך ה' חלק ב פרק ח ג-ה, ובספר ''דעת תבונות'' שמסביר בהרחבה מהות העולם והנהגתו.)
גשמיות כאמצעי לעליה רוחנית
האדם עצמו, הנה כבר זכרנו איך הוא מורכב אחד שנתרכבו בו שני הפכים, דהיינו הנשמה והגוף. ואולם הנה אנחנו רואים בעינינו שהחומריות ראשוניי [שולט] בו, ותולדותיו חזקות בו מאד. כי הנה מיד אחר לידתו, כמעט כלו חומרי, ואין השכל פועל בו אלא מעט. וכפי התגדלו ילך השכל הלוך וחזק, בכל אחד לפי ענינו. ועל כל פנים לא יסור החומריות ממשול בו ומהטות אותו אל ענינו...
ואמנם בזה צריך שישים השתדלותו, לחזק את נשמתו נגד כוח חמרו, ולהיטיב את מצבו - להעלות עצמו מעילוי עד השיעור הראוי לו. ואולם מעומק עצת חכמתו ית' היה לסדר הדברים באופן שאף בהיות האדם שקוע בחומר בהכרח, כמו שכתבנו, יוכל מתוך החומר עצמו והעסק הגופני, השיג את השלמות והתעלות, אל הזוך [הטוהר] ואל המעלה. ואדרבא, השפלתו תהיה הגבהתו!
ומשם יקנה יקר וכבוד שאין כמוהו - בהיותו הופך את החושך לאור, ואת הצלמות לנוגה יזרח. וזה כי שָׂם יתברך שמו, גבולות וסדרים לאדם בתשמיש שישתמש מהעולם ובריותיו, ובכוונה שיתכוון בהם. אשר בהשתמש מהם האדם באותם הגבולות ובאותם הסדרים ובאותה הכוונה שצוה הבורא ית', יהיה אותו הפועל הגופני וחומרי עצמו, פועל שלימות. ובו יתעצם באדם מציאות שלימות ומעלה רבה - יתעלה בו ממצבו השפל ויתרומם ממנו.
ואולם השקיפה החכמה העליונה על כל כללי החסרונות המוטבעים בענינו של האדם, ועל כל עניני המעלה והיקר האמיתי המצטרכים לו להיות ראוי לשיהיה מתדבק בו ית' ונהנה בטובו. וכנגד כל זה, סידר לו סדרים והגביל לו גבולות, אשר בשמרו אותם, יתעצם בו כל מה שצריך מן המעלה האמיתית שזכרנו. וישולל מענינו כל מה שהוא הרחקה מן הדבקות העליון...
אך הסדרים והגבולות האלה, הנה הם כלל המצות, העשין [לעשות] והלאוין [המניעה מדברים שליליים]. אשר כל אחת מהם מכוונת אל תכלית הקנות באדם והעצים בו אחת ממדרגות המעלה האמיתית שזכרנו, והסרת אחד מעניני החושך והחסרונות.
(ספר דרך ה', חלק א פרק ד. וראה עוד שם בפרקים א-ה הסבר סיבת מצבי בני אדם ותוכנית חייהם; וראה מזה גם בספר מסילת ישרים כל פרק א.)
יצירת קדושה וטומאה בעולם
מציאות הטוב והרע האמיתי הוא, שהנה שׂם האדון ב"ה בעולם קדושה וטומאה. פירוש קדושה, היא מציאות קורבה אליו ית', וטומאה היא מציאות ריחוק ממנו ית'. הקדושה היא השפעה שהאדון ב"ה משפיע במי שראוי לזה, והשראה ששורה עליו. הטומאה היא ריחוק שהקב"ה מתרחק והעלם שמתעלם.
אמנם האמת הוא, שהנה ברא האדון ב"ה איזה כוחות רוחנים לצורך ענין זה, והם כוחות יושפע מהם חושך וזוהמא. אשר בכל מקום שתמצא שם הזוהמא ההוא, מרחק ממנו הקדושה ויתעלם משם אורו ית', ואלה נקראים כוחות הטומאה [סטרא אחרא].
ואולם שם האדון ב"ה כוח במעשי האדם לעורר את השורשים העליונים, והיינו שיהיו ממשיכים אור שפע קדושתו ית' ואור טובו, או המשך הזוהמא והטומאה ההיא. והנה יחד לו מעשים שעל ידם תמשך הקדושה, וצוהו להתמיד בהם - והם כלל המצות. ויחד מעשים שעל ידם תמשך הזוהמא, וצוהו לימנע מהם - והם כלל האיסורים.
ואמנם, הטובה האמיתית אינה אלא הדבקות בו ית' [מבואר בספר דרך ה' ח''א פ''ב]. והנה המצות כבר ביארנו שהם הממשיכים שפע קדושתו ית' ואור טובו. על כן אלה הם האמצעיים שעל ידם תושג הטובה האמיתית. כי מי שהרבה להתקדש בשפע קדושתו ית', הוא ראוי להדבק בו, וליהנות בטובה האמיתית. ומי שהרבה ליטמא בזוהמא שזכרנו, הוא יהיה בלתי ראוי לידבק בו, וידחה ממנו.
ואמנם יש בכל הדברים האלה מדריגות רבות, בין בשפע הקדושה או הזוהמא שזכרנו. וכן בטובה שנקנית על ידי המעשים הטובים והדחיה שנדחה האדם ממנה על ידי הרעים. והוא ההפרש שבין אדם לחבירו במעלה האמיתית, וכמו שכתבנו עוד בס''ד.
וצריך שתדע, שכמו שניתן לאדם שיהיה ממשיך לעצמו קדושה או זוהמא, כן ניתן לו שבכוח מעשיו ימשיך בכל הבריאה כלה הקדושה או הזוהמא. ונמצא כל הבריאה מתתקנת או מתקלקלת על ידי האדם, ויחשב זה לזכות לצדיקים שמטיבים לבריאה, ולחובה לרשעים שמקלקלים אותה וכמו שכתבנו לפנים.
(מאמר העיקרים ערך ''בתורה ומצוות''. וראה שם כל הענין, וראה יותר בהרחבה בספר דרך ה', חלק ב פרק ה ח-י וגם שאר הפרק.)
[א] הספרים היסודיים לפי סדר הלימוד
■ מאמר העיקרים מאמר קצר וקולע שמסביר בעמקות ובבהירות עיקרי אמונתנו. פותח שערים להבנת התורה והבריאה, כגון מהות המצוות ופעולותיהם, בחירה והשגחת ה', גאולה, פעולות העולמות הרוחניים, ועוד (יש פירוש בספר ''מאמרי רמח''ל'' ומצורף שם גם ליקוט של הרבה הקבלות מאלפות מספרים אחרים של רמח''ל).
■ דרך ה' ספר היסוד להבנת התורה, העבודה והעולם. מעניק לקורא הבנה מדהימה של תוכנית הבריאה והמתרחש בה, באופן מסודר ותמציתי מאד. הרמח''ל מבטיח בהקדמתו לספר: ''יקל לך למצוא דעת אלקים [הבנה נכונה] בכל חלקי התורה ופירושיה ולעמוד על כל סתריה'' (יש פירושים מועילים של הרב אפרתי והרב ספינר וגם סדרת קלטות מהשיעורים של הרב נויגרשל).
■ מסילת ישרים הספר הקלסי של העבודה המעשית הנדרשת מכל יהודי. נותן תמונה ברורה של שלבי ההתפתחות הרוחנית של האדם עם הדרכה. כן מכיל יסודות השקפה ומוסר רבים. (זהו ספר יסוד נפוץ מאד שנכתבו עליו פירושים רבים ותורגם למספר שפות).
■ דעת תבונות הסבר מקיף של השגחת ה' ודרך הנהגת העולם. עוזר מאד להבין שכר ועונש, ביאת המשיח, תחיית המתים ועוד מושגי יסוד של יהדות ותוכנית העולם. (יש פירושים של הרב פרידלנדר זצ''ל, הרב שריקי, הרב אפרתי ועוד, וסדרת קלטות מהשיעורים של הרב נויגרשל. הספר גם תורגם למספר שפות).
[ב] ספרי השקפה ואגדה
■ מאמר החכמה הסברים נפלאים של עניני ליל הסדר, ראש השנה יום כיפור ועוד (יש פירושים של הרב אפרתי והרב ספינר).
■ מאמר על ההגדות פותח שערים להבנת דברי חז''ל באגדות הש''ס ובמדרשים (יש פירוש של הרב אפרתי בספרו ''מאמרי רמח''ל'').
■ לישרים תהילה אחת מיצירותיו הספרותיות המלמדות דעת ומוסר באמצעות סיפור ['מחזה'] ומשל. (אקטואלי מאד לימינו ונלמד בסמינרים רבים. יש ביאורים של הרב גרשי והרב פרץ).
[ג] מקצת מספריו היותר עמוקים
■ פתחי חכמה ודעת ביאור תמציתי לכללות האילן ומפתח להבנת תורת האר''י ז''ל. "ואני לא רשמתי הקושיות ותירוצים, אלא הנחתי הקדמות, אשר תיפולנה על ידיהם הקושיות ממילא" (דברי המחבר).
■ קל"ח פתחי חכמה קל"ח מפתחות המסודרות להבנה יסודית ומעמיקה של מושגי הקבלה שבדברי הרשב"י והאר"י ז''ל.
■ אדיר במרום גילויי סודות נשגבים בדברי ספר הזוהר. סודות נוראים ועצומים בעמקי תורתנו המאירים לשונות הזוהר ומראים העמקות והנפלאות שבדברי רבי שמעון בר יוחאי ז''ל.
■ תיקונים חדשים שבעים תיקונים מקבילים לאלו של רבי שמעון בר יוחאי ז''ל (ספר תיקוני זוהר), כולם גילויים עליונים מפי האבות, הנשמות הקדושות ומלאכים (בלשון הזוהר).
■ משכני עליון ביאור סודות בית המקדש השלישי, אותו חזה יחזקאל בנבואתו. מבאר צורת המקדש לפי פעולותיו בהנהגת הבריאה ועל ידי זה מאיר עינים גם בהבנת המקדש הראשון והשני.
■ מאמר הגאולה חיבור יסודי ועמוק המסביר את שלבי הגאולה, במאורעות הזמן מהגלות הראשונה עד הגאולה העתידה.
[ד] חכמת ההגיון והלשון
■ דרך תבונות מסדר ומקצר את הדרך לידיעת לימוד הגמרא בצורה נכונה ולהבין העמוקות שבדברי רבותינו. (יש פירוש רחב של הרב סקטון עם טבלאות ומפתחות, בהוצאת פלדהיים).
■ ספר ההגיון מלמד דרכי חשיבה נכונה והבחנה, ע''מ לברר האמת ולהעמיק בכל חלקי התורה. (יש פירוש של הרב סקטון).
■ ספר המליצה הדרכה עבור דרשנים שגם עוזר מאד לכל אדם להבין הסגנון והתוכן של דברי התנ''ך (יש פירוש של הרב סקטון).
מכון רמח''ל
ספרי רמח''ל, קלטות ושיעורים www.ramhal.com
ניתן להזמין הרצאות על כל ספרי רמח''ל טל: 6535101-02
מרכז מידע יהדות
מידע, הכוונה ועזרה בכל תחומי יהדות טל: 5811911-02
(שיעורי תורה, סמינרים, אירוח לשבת, חוגי בית, מזוזות, רבנים וכו' וכו')
אתרי יהדות
www.aish.com (ב-4 שפות) www.hidabroot.org
קו פתוח לרמח''ל
דרכו ניתן לקבל מידע אודות סדרת ''ספרי רמח''ל המבוארים'' וגם אודות כל ענין הקשור לרמח''ל וספריו טל: 5239-414-050
הגאון מווילנא (הגר"א) זצ"ל "שמעתי מפי הגאון הגדול ר' אליעזר גורדון ז"ל אשר היה אב"ד ור"מ דישיבת טעלז, קבלה איש מפי איש, שכאשר יצא לאור ספר מסילת ישרים, והמחבר כבר לא היה בעולם, וכאשר קרא הגר"א את דברי הספר הזה, אמר אור גדול יצא בעולם, ולמד אותו בעל פה מאה ואחת פעמים, ושלם סכום הגון בעד הספר הזה, ואמר שרוב הספרים הספר יותר גדול מן המחבר, אבל בזה הוא מכיר היטב שהמחבר היה הרבה פעמים יותר גדול מן הספר, ואם היה עוד בחיים, היה הולך ברגליו אל המחבר לשמוע ממנו חכמתו".
(ר משה רוזנשטיין ז"ל ראש ישיבת לומזה בהקדמת ספרו יסודי הדעת)
הגאון ר' חיים מוולאז'ין זצ"ל מסופר על ר' יוסף זונדל מסלנט [רבו של רב ישראל מסלנט ז''ל, מיסד תנועת המוסר] כי בערב צאתו את וולאז'ין שאל את רבו הגאון רבי חיים מוולאז'ין, באיזה ספר מוסר טוב לעסוק, והשיב לו רבו בזה הלשון: "כל ספרי המוסר טוב ללמוד, אך ספר מסילת ישרים יהיה מנהלך".
(אור ישראל, לר' יצחק בלזר ז''ל, עמ' 124)
המגיד ממזריטש זצ"ל "אין דורו היה כדאי להבין צדקתו ופרישותו ולכן רבים מבני עמנו מגודל חסרון דעתם [שלא ירדו לסוף דעתו] דברו על צדיק עתיק אשר לא כדת".
(מבוא והסכמה לקל"ח פתחי חכמה, קרעץ תקמ"א)
הגאון ר' יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר) זצ"ל ''העיד על עצמו שבימי בחרותו למד הרבה ספרים בנושאי אמונה ודעת ה', ונפשו הטהורה לא באה על סיפוקה עד שלמד כתבי רבינו הרמח"ל זי"ע''.
(הובא בהקדמה לקל"ח פתחי חכמה הוצאת ספרייתי עמ' 12)
